1 - בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש—היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר
2 - קצף יהוה על אבותיכם קצף
3 - ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות—ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות
4 - אל תהיו כאבתיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם (ומעלליכם) הרעים ולא שמעו ולא הקשיבו אלי נאם יהוה
5 - אבותיכם איה הם והנבאים—הלעולם יחיו
6 - אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו {ס}
7 - ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש—היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר
8 - ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים
9 - ואמר מה אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה המה אלה
10 - ויען האיש העמד בין ההדסים—ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ
11 - ויענו את מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושקטת
12 - ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה—אשר זעמתה זה שבעים שנה
13 - ויען יהוה את המלאך הדבר בי—דברים טובים דברים נחמים
14 - ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה
15 - וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה
16 - לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים—ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה (וקו) ינטה על ירושלם
17 - עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם {ס}
