משלי שלמה בן-דוד—    מלך ישראל

לדעת חכמה ומוסר    להבין אמרי בינה

לקחת מוסר השכל    צדק ומשפט ומשרים

לתת לפתאים ערמה    לנער דעת ומזמה

ישמע חכם ויוסף לקח    ונבון תחבלות יקנה

להבין משל ומליצה    דברי חכמים וחידתם

יראת יהוה ראשית דעת    חכמה ומוסר אוילים בזו

שמע בני מוסר אביך    ואל-תטש תורת אמך

כי לוית חן הם לראשך    וענקים לגרגרתך

בני—    אם-יפתוך חטאים אל-תבא

אם-יאמרו    לכה אתנונארבה לדם    נצפנה לנקי חנם

נבלעם כשאול חיים    ותמימים כיורדי בור

כל-הון יקר נמצא    נמלא בתינו שלל

גורלך תפיל בתוכנו    כיס אחד יהיה לכלנו

בני—אל-תלך בדרך אתם    מנע רגלך מנתיבתם

כי רגליהם לרע ירוצו    וימהרו לשפך-דם

כי-חנם מזרה הרשת—    בעיני כל-בעל כנף

והם לדמם יארבו    יצפנו לנפשתם

כן—ארחות כל-בצע בצע    את-נפש בעליו יקח

חכמות בחוץ תרנה    ברחבות תתן קולה

בראש המיות תקרא    בפתחי שערים בעיר—אמריה תאמר

עד-מתי פתים—    תאהבו-פתיולצים—לצון חמדו להם    וכסילים ישנאו-דעת

תשובו לתוכחתי    הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם

יען קראתי ותמאנו    נטיתי ידי ואין מקשיב

ותפרעו כל-עצתי    ותוכחתי לא אביתם

גם-אני באידכם אשחק    אלעג בבא פחדכם

בבא כשאוה (כשואה) פחדכם—    ואידכם כסופה יאתהבבא עליכם    צרה וצוקה

אז יקראנני ולא אענה    ישחרנני ולא ימצאנני

תחת כי-שנאו דעת    ויראת יהוה לא בחרו

לא-אבו לעצתי    נאצו כל-תוכחתי

ויאכלו מפרי דרכם    וממעצתיהם ישבעו

כי משובת פתים תהרגם    ושלות כסילים תאבדם

ושמע לי ישכן-בטח    ושאנן מפחד רעה