WeBible

ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה

ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין

ויפצר בם מאד—ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו

טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן  כל העם מקצה

ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם

ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו

ויאמר  אל נא אחי תרעו

הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש—אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי

ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט—עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת

וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו

ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח

ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה—חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר  הוצא מן המקום

כי משחתים אנחנו את המקום הזה  כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה

ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו

וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר  קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת—פן תספה בעון העיר

ויתמהמה—ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר

ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך—אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר  ההרה המלט פן תספה

ויאמר לוט אלהם  אל נא אדני

הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה—פן תדבקני הרעה ומתי

הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה—והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא—ותחי נפשי

ויאמר אליו—הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה  לבלתי הפכי את העיר אשר דברת

מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער

השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה

ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה—גפרית ואש  מאת יהוה מן השמים

ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח

וישכם אברהם בבקר  אל המקום—אשר עמד שם את פני יהוה

וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן

ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט

ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה—הוא ושתי בנתיו

ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ

לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע

ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה

ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע

ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן—יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה

ותהרין שתי בנות לוט מאביהן

ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב  הוא אבי מואב עד היום

והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי  הוא אבי בני עמון עד היום  {ס}