WeBible

ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות  ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם

נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים

וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך—מנשאים את היהודים  כי נפל פחד מרדכי עליהם

כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות  כי האיש מרדכי הולך וגדול

ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם

ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד—חמש מאות  {ר}איש  {ס}

ואת  {ר}פרשנדתא  {ס}  ואת  {ר}דלפון  {ס}  ואת  {ר}אספתא  {ס}

ואת  {ר}פורתא  {ס}  ואת  {ר}אדליא  {ס}  ואת  {ר}ארידתא  {ס}

ואת  {ר}פרמשתא  {ס}  ואת  {ר}אריסי  {ס}  ואת  {ר}ארידי  {ס}  ואת  {ר}ויזתא  {ס}

עשרת  {ר}בני המן בן המדתא צרר היהודים—הרגו ובבזה—לא שלחו את ידם

ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה—לפני המלך

ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן—בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש

ותאמר אסתר אם על המלך טוב—ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ

ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו

ויקהלו היהודיים (היהודים) אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה—לא שלחו את ידם

ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה—לא שלחו את ידם

ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה

והיהודיים (והיהודים) אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה

על כן היהודים הפרוזים (הפרזים) הישבים בערי הפרזות—עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלח מנות איש לרעהו

ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש—הקרובים והרחוקים

לקים עליהם—להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו  בכל שנה ושנה

כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים

וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם

כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים—חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם

ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ

על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור—על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם

קימו וקבל (וקבלו) היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור—להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם  בכל שנה ושנה

והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם  {ס}

ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי—את כל תקף  לקים את אגרת הפרים הזאת—השנית

וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה—מלכות אחשורוש  דברי שלום ואמת

לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם  דברי הצומות וזעקתם

ומאמר אסתר—קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר  {ס}